קבוצה טיפולית באוריינטציית הקשר אם-ילד לאמהות ולילדים בגיל הרך עם קשיים רגשיים-התנהגותיים

המאמר מציג מודל של התערבות קבוצתית על פי גישת הטיפול הדיאדי בילדים בני ארבע עד חמש וחצי ואימהותיהם, המטופלים במכון להתפתחות הילד, ומציגים מגוון של קשיים רגשיים והתנהגותיים. ההתפתחות הרגשית של הילד היא תוצר של מערכת קשרים מורכבת בינו ובין הוריו. בתהליכים הדדיים של השלכות והפנמות מתגבשת היכולת ההורית ונבנים חיי הנפש של התינוק. במקרים של ליקוי התפתחותי גדל הסיכון שייווצר קושי בתיאום בין צורכי הילד לציפיות ההורה, המשליך על ההיקשרות הראשונית והקשר הדיאדי. גישת הטיפול הדיאדי פותחה לצורך הבנת בעיות התפתחותיות וטיפול בהן. לפי גישה זו, הקשיים של הילדים בגיל הרך שייכים ברובם להפרעות מתחום היחסים, ולכן הקשר עם ההורים הוא העומד במוקד ההתערבות. התהליך הטיפולי, המוקדש להבנת היחסים בין הילד להוריו, מאפשר לפתח מודעות ביחס למקור ההפרעה ולכוחות הפועלים בקשר. הטיפול מלווה בהדרכת הורים שמטרתה לתמוך בהתוודעות של ההורה לעולמו הפנימי, ליחסים המופנמים בו, ולהשפעתם על הקשר עם הילד. הקבוצה המוצגת במאמר הוקמה על סמך ההנחה כי תהליכי הלמידה בקבוצה תורמים רבות ללמידה הבין-אישית. ההשערה היתה שחשיפה "בזמן אמת" לדיאדות שונות תשפר את היכולת של האימהות לפתח יכולת רפלקטיבית ביחס לעצמן ולילדיהן, תעצים את כוחן להתמודד עם בעיות, תפחית את בדידותן, ותגביר את תחושת האוניברסליות שלהן. התייחסות נוספת הוקדשה למרחב הקבוצתי כמסמל את המרחב המשפחתי, על ריבוי הצרכים שבו. המטרה המרכזית של הטיפול היתה לחזק את הקשר אם-ילד ולשפר את דפוסיו. מטרות נוספות היו לשפר את היכולת הרפלקטיבית של האימהות, ולהביא לשיפור בסימפטומים שהציגו הילדים. המאמר מציג את מהלך הטיפול בקבוצה, וכולל התייחסות למפגשים הדיאדיים, למפגשי ההדרכה ולווינייטות טיפוליות. הדיון מנסה לאמוד אילו מטרות הושגו, מציג מסקנות, ומציע חשיבה להמשך.

טלי ארדמן-פופר, עו"ס, MSW, היא מטפלת משפחתית מוסמכת במכון להתפתחות הילד של "מכבי שירותי בריאות" בבני ברק.

יעל דוברוב היא פסיכולוגית התפתחותית מומחית במכון להתפתחות הילד של "מכבי שירותי בריאות" בבני ברק.